הרצל חקק
ספרן של ליאורה עיני ודבורה שפירא- נמיר "הכיף השלישי" הוא חופן של התנסויות בהנאות פשוטות, בהנאות רוחניות, מסעות קסומים למחוזות תרבות שונים. בשתי מלים - "חלון הזדמנויות" לכל מי שמחפש תכנים חדשים למלא את חייו. החיים עוברים ליד והתחברות לאופני חוויה שונים היא דרך לגלות לא רק עולמות אחרים, אלא קודם כל את עצמנו.
שם הספר "הכיף השלישי" אולי מטעה. ההצעות של עיני ושפירא לעינוגי נפש, ולרענון המבט על החיים אינן רק דרך חווייתית המתאימה לבני הגיל השלישי. השגרה מכלה כל חלקה טובה, ערוצי הטלוויזיה לא תמיד ממלאים אותנו בתחושה שזה מה שייתן לנו סיפוק רוחני. שלל ההצעות שהספר פורש הוא קליידוסקופ של התנסויות - חיפוש הנאות רוחניות למיניהן, בילויים מרתקים, טיולים שירגשו אותנו וגם הצעות התנדבות שייתנו לנו תחושה של "נתתי ויותר מכך קיבלתי".
יש בספר הצעות שונות שמתאימות אותי לתחושה של החג הזה - להתחבר לזהות שלנו, להיסטוריה שלנו, לנופים שלנו.
כך למשל - הפרק על איסוף הבולים, מציאת היופי והעניין בבולאות. בולים בספר הזה מתחברים לכל מגוון הרעיונות שקשורים בהתחברות לתרבות. וזה נכון. בולאות היא קודם כל ראי לתרבות, למבט על היבטים שונים שחושפים אותנו להיסטוריה, לאישים, לנופים, לתקופות בחיי האנושות והעם. ודרך ההצגה בספר "הכיף השלישי" מושכת את הקוראים לאופני חוויה תרבותיים של ממש.
בעידן של קשרים בין אומות ובין תרבויות, בולאות היא דרך להכיר תרבויות שונות, ודרך טובה להתחבר למה ששלנו, לכל מה שקשר לשמירת זהותנו וייחודנו, פרקים בעבר שלנו, בתקומה, בשואה, בקורות מדינת ישראל.
הספר מספר על בולאות בכלל, על הבול הראשון והיקר ביותר - ומספר על אספני הבולים ועל מה שמושך אותם. צריך לזכור: הבולאות הישראלית מנציחה רגעים היסטוריים, נופים ישראליים, מגוון נושאים מהתרבות העולמית, אישי מפתח בתולדות עמנו ועוד. בעיניי זו אנציקלופדיה להעמקת זהותנו.
מתברר, שבולאות היא לא רק עניין של היסטוריה ותרבות. בולאות היא דרך ליצור קשרים רב תרבותיים עם שירותים בולאיים בעולם, ואספני בולים מוצאים דרך למפגש עם תרבויות, עם אספנים בתערוכות בולים עולמיות וישראליות.
לכל פרק מצרפות מחברות הספר לא רק מידע ועצות אלא גם סיפורים אישיים, דרמות מיניאטוריות שהופכות את חוויית הקריאה בספר לצפייה במחזות אנושיים. כך, לדוגמה, בפרק על הבולאות, מסופר על פאני שהגיעה מבודפסט לפלשתינה בתחילת שנות השלושים של המאה שעברה, על הרומן הנרקם בינה לבין וילי, כאשר וילי שולף את אלבומי הבולים הכבדים, מוציא מכיס המקטורן זכוכית מגדלת ופינצטה ומושך את פאני להתעמק באוצרותיו...תרבות כדרך להתרקמות רומן אהבה. היו ימים..
החוויות התרבותיות הסוחפות אותנו מפרק לפרק מוכיחות עד כמה העולם הופך להיות כפר אחד גדול,ועד כמה אנו צמאים לא רק להכיר אותנו, אלא גם לחפש את קווי האופי המיוחדים לנו. מרבים לדבר על ה'גלובליזציה' וחשיבותה. גלובליזציה היא תנועה חופשית של מידע , תרבות ורעיונות מסביב לעולם, והכיף השלישי הוא מסע הרפתקאות של נופים והיסטוריה ותרבות - והמסע חוצה גבולות.
השיבה לעצמנו, לזהותנו, לעושר הפנימי הנמצא כל כך קרוב אלינו בולטת באופני חוויה שונים שמוצעים בספר. כך למשל הפרק המרתק והיפה על המסע בעקבות אילן היוחסין. כאן יש הצעה שקשה לסרב לה לגעת באוצר הגנוז בכל בית, בכל משפחה.
הסיפורים המרתקים האלה מקננים בכל בית, וחשוב מאד לסחוף את המשפחה, בעיקר את הדור הצעיר להרפתקה המופלאה הזו.
כדרכו של הספר, מכיל הפרק גם סיפור מיוחד נוגע ללב, על משפחה שיצאה לחיפוש אילן היוחסין והגיעה בשביל נסתר אל רבי יוסף קארו, וחיפוש אחר שהוביל צעירה שהגיעה משושלת הרבנים שהתייחסה אליהם לקרובה נוספת...לברברה סטרייסנד. בכל פרק יודעת המחברות לשזור סיפורים עם ארומה מיוחדת - היסטוריה, תעלומה, שורשים עתיקים, ירושות נסתרות...סיפורים מהחיים. בכריכה האחורית מספרים לנו שהמחברות פרשו מכתיבה לאחר עשרות שנים "והתפנו לעשות חיים". האמת הנוספת - הן גם גילו לנו אופני חיים שונים, איך מאירים באמת את החיים.
